רש"י על זבחים ק״ב א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ד׳ רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ז׳ »

1 זבחים פתח ↗

כְּתַנָּאֵי: ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּמֹשֶׁה״ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: כׇּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם.

2 תועפות ראם פתח ↗

דברי היראים כאן משובשים וכצ"ל רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה, אמר רב נחמן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב ש"א כ' ל' ויחר וגומר וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו למ"ד עד הכאה דכתיב להכותו ולמ"ד עד קללה דכתיב לבשתך ולמ"ד עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה שאני כו' דאמר בביצה פ"א ד' א' כו' גבי שמואל דהלכתא כר"י דרב ושמואל הלכתא כרב כו'. וכ' השם חדש דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י גמרא ערוכה היא עירובין מ"ז ב' ואפשר דטעמא דתלמודא הוא ג"כ מה"ט שכ' היראים במקום רב ליתי' במקום ר' יוחנן מיבעי ועיין בס' יד מלאכי סי' תרט"ז וכ' עוד השם חדש בסידורא דהני אמוראי דנקט לה הקל הקל תחילה דהיינו סברת רב דהוא עד הכאה ואח"כ סברת שמואל דחמיר קללה מהכאה ואח"כ סברת ר"י דחמיר נזיפה מכולהו דויחר אף שאול הוא לשון נזיפה כדאשכחן במדבר י"ב ט' עיי"ש ברש"י והאריך לתמוה על הכ"מ בפ"ו מהל' דיעות ה"ז והרמב"ם בסה"מ מ"ע ר"ה שנראה מדבריהם דהכאה חמורה מכולהו. ובמחכ"ת דבריו מוטעין דמה שחשב דעד כדי נזיפה הוא נדוי ומש"ה כתב דנזיפה חמיר מכולהו כדאיתא בפסחים נ"ב א' דשמתא חמורה מהכאה ובאמת נזיפה הוא תרגום של גערה ותל"מ ויגער בו אביו בראשית ל"ז י' ת"א ונזף ביה אבוהי וחלילה לומר שיעקב נדה והחרים את יוסף ומבואר ברש"י זבחים ק"ב א' ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים לשון נזיפה הוא וברור הדבר שלא היה שם נדוי וה"נ ויחר אף שאול ביהונתן. ומה שהביא מן ויחר אף ה' בם ופרש"י גזר עליהם נדוי שאני התם דכתיב וילך דהיינו שפירשה שכינה מהם והיו בנזיפה וא"כ ברור הדבר דנזיפה קיל מכולהו וגם לענין הכאה וקללה דבר פשוט הוא דקללה קיל מהכאה דיותר נקל לאדם לקלל חבירו מלהכות אותו באגרוף רשע ועיין בדברי הרמב"ן שמות כ"א ט"ו וא"כ הסדר בגמרא מתפרש שפיר מלמעלה למטה דרב בעי דוקא עד הכאה ושמואל אמר עד קללה נמי סגי ור"י מקיל יותר ואמר עד כדי נזיפה שיגער בהמוכיח וכן הי' בשאול ליהונתן מהקל אל החמור וכן מתבאר מדברי השל"ה בריש ספרו דנזיפה קל מכולהו דמה"ט כתב שם שאין לפסוק כר' יוחנן שהוא יחיד נגד רב ושמואל דתרווייהו סבירא להו מצות תוכחה אף לאחר נזיפה כו' ומאחר שדברי ר' יוחנן בטלים נגד תרווייהו פסק הרמב"ם כרב באיסורי, ובזוהר פ' נח ד' ס"ח א' ועד כמה יזהר לי' עד דימחי ליה הא אוקמוה חברייא ובמדרש תנחומא פ' תזריע סס"ט ולסבול הכאות מישראל והיינו כרב ועיין ביאור הגר"א או"ח סי' תר"ח סק"י שכתב שם כדברי השל"ה דלא כר' יוחנן דאין הלכה כמותו במקום שניהם ועיין ריש פכ"ב דשבת עכ"ל ועיין נו"ב מ"ק חי"ד סי' כ"ו ודעת היראים לפסוק כר' יוחנן אף לגבי רב ושמואל כהרא"ש. וראיתי להחו"י בהגהותיו לאלפסי ספ"ב דב"מ שכתב לפמ"ש בגמרא דאגב חביבותי' יתירתא דהו"ל ליהונתן בדוד מסר נפשי' צ"ע דא"כ נזיפה גופא מנ"ל עכ"ל ובאמת כבר יישב זה הח"א למהרש"א בערכין שם כיון דיהונתן מסר נפשי' כ"כ עד הכאה מסברא אית לן למימר באיש אחר לכה"פ עד נזיפה.

1 כתנאי - אם משה כהן היה:

2 נאמר בו רושם - סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון שמואל א כ׳:ל׳ ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא איוב ל״ב:ב׳ לא רבים יחכמו שם ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים בראשית ל׳:ב׳ לשון נזיפה הוא:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

160 ולכך סכנה להראות השחיטה בעצמו, שחוזק הפעולה מביא רושם בו לשונו בסמוך. דוגמה לדבר; "כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם" זבחים קב., ופירש רש"י שם: "נאמר בו רושם - סימן מה של חרון היה שם; פעמים הכאה, פעמים נזיפה, פעמים קללה וגידוף". והרי "חרון אף" הוא מידת הדין נתיב התשובה ספ"ז ב, קסח., ולכך אין הוא בחינם, אלא עושה רושם. וצרף לכאן מאמרם מכות יא: "קללת חכם אפילו על חנם באה". וראה שם בח"א ד, ב.. וראה להלן פי"ג הערה 44 לגבי כח וחוזק מידת הדין, וכן הוא להלן פס"א הערה 13.

« רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ד׳ רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ז׳ »